האלבומים הגדולים: אלבום שהשפיע מוסיקלית ואישית על כל אחד מאיתנו. הבחירה הפעם היא של נועם ליפשיץ, באלבום של דונה סאמר משנת 1982, שנקרא על שמה. את האלבום הזה, ואת דונה סאמר בכלל, אני מכיר בזכות אחי רן. אני הייתי יותר באגף של מייקל ג'קסון (אשר משתתף במקהלה המפוארת שארגן קווינסי ג'ונס באלבום הזה לשיר מס' 4). זהו אלבום שאני מכיר כל צליל בו. אין בו אף שיר מיותר. כל העיבודים, הלחנים, השירה המאנפפת של דונה סאמר, הקולות מאחורה, הנגינה המושלמת של הנגנים, הטקסטים הפשוטים, הישירים והמרגשים. הכל עובד כמו שעון ומסתכם ביצירה של רוק, פופ, אר אנד בי, סול. בשנת 82' הייתי ילד בן 10. לא "הבנתי" במוסיקה, אבל גם לא הייתי צריך. האלבום הזה נכנס לאוזן בקלות רבה, ומזכיר לי איך נשמעה המוסיקה בארה"ב בשנת 1982, וכמה אני מתגעגע אליה